בפרשה זו, מיד לאחר עקדת יצחק, נפטרת שרה בחברון, בגיל 127 ומסיימת את התיקון שלה (נשמתה לא מתגלגלת יותר). היא נקברת במערת המכפלה, כפי שידע מראש אברהם במשך 37 שנה.
אז מדוע נקראת הפרשה דווקא חיי שרה אם מסופר על פטירתה? מה כל כך מיוחד במערת המכפלה וכיצד ידע אברהם ששם יקברו שניהם?
למרות ששרה עברה קשיים, אתגרים, משברים, ניסיונות ומבחנים, היא אף פעם לא "נפלה", ויתרה, התלוננה
או התייאשה. הרי באנו לכאן לעבור שיעורים, ועם ההבנה הזאת חיה שרה את חייה, עם הידיעה שבסוף הכל לטובתינו העליונה, שלכל דבר יש סיבה, גם אם אנחנו לא תמיד יודעים אותה.
ליקום יש תוכנית לכל אחד, אנחנו לא יודעים מהי, אנחנו אף פעם לא רואים את התמונה הגדולה, את המציאות בכללותה, המציאות שלנו היא איך שאנחנו בוחרים לפרש אותה.
כשם ששרה תמיד ראתה את הטוב בכל קושי ובחרה לפרש לטובה, כך גם שמה המעודד של הפרשה, ותזכורת לנו, שכל אחד יכול ליצור בעצם את המציאות שלו...
בפרשה הקודמת, אברהם גילה את מערת המכפלה בזמן הכנת הסעודה לשלושת השליחים (מלאכים), כאשר רדף אחרי טלה שנכנס לתוך המערה. במערה נגלה לאברהם אור עצום ונודע לו שזהו מקום קבורתם של אדם וחווה ויהיה גם מקום קבורתם שלו ושל שרה.
מערת המכפלה היא המערה בה עוברות הנשמות כשהן יוצאות מן העולם הזה. האור בקצה המנהרה הוא האור שאנו רואים כאשר אנחנו מתים או כאשר אנחנו חווים מוות קליני.
במשך 37 שנים אברהם שמר לעצמו את המידע הזה וכשהגיע היום רכש את המערה, כפי שידע מראש שיעשה. למרות שתושבי המקום מציעים לו חלקות קבורה בחינם, הוא מסרב ומתעקש דווקא לרכוש מעפרון החיתי את מערת המכפלה ומשלם עליה סכום גדול. בהמשך הפרשה, כאשר נפטר אברהם בגיל 175 נקבר גם הוא שם.
"אין דבר מתגלה זולת לבעליו"
או כמו שאומרת אופירה - "מה ששלו שלו" 😊
הברכות והמתנות שלנו נקבעו מראש לפני הגיענו לעולם הזה, ממש כמו שלכל אחד יש את היעוד / שליחות שלו. אבל עלינו לעבור דרך / תהליך על מנת שנהיה מוכנים לקבל אותן. לעבור אתגרים, מכשולים, משברים... להסיר ספקות וחסמים, ללמוד להעריך את עצמינו, להבין מה אנחנו שווים וכמה אנחנו חזקים, להיות באהבת חינם, לוותר על האגו, לצאת מהנוח, כל אחד והשיעורים שלו...
מראש נקבע שמערת המכפלה תהיה של אברהם, מראש הוחלט שיהיה לו ממון רב. מראש נקבע ששרה תלד את יצחק, גם אם לקח זמן וזה נחשב לנס. הם היו צריכים לעבור מסע, התפתחות, צמיחה, ניסיונות ומבחנים, עד שהיו ראויים, בשלים ומוכנים, לקבל את הברכות / מתנות שלהם.
אז זכרי אהובה - מה ששלך שלך. מה שאמור לקרות יקרה. לכל דבר יש סיבה, וכל דבר הוא בסוף לטובתנו העליונה, גם אם לפעמים זה קשה להבנה...
אני כאן תמיד, לעזור, לתמוך, ללוות במסע ❤
