אני מצרה לבשר, נכנסנו ל"תקופת הצרות" - בין המצרים.
הביטוי מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן.
"כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (בימי הצרות).
זוהי תקופה מאתגרת של 3 שבועות, שמתחילה בצום 17 לתמוז, היום בו הובקעה חומת ירושלים, ומסתיימת בצום 9 באב, היום בו חרבו בתי המקדש (27/6 - 18/7).
כל אחד חווה תקופה זו אחרת – מצב רוח ירוד, עייפות, עצבנות, תקלות, תאונות, פציעות, ריבים, אי הבנות...
בכללי, זוהי תקופה לא קלה מבחינה אנרגטית, תקופה של קושי, כבדות, אסונות וסכנות.
עלייה בתאונות הדרכים, הים מסוכן ולא שקט... (כל שנה קצת לפני שמתחילה התקופה המדוזות מגיעות לחופים בכדי להגן עלינו).
חוץ ממילים כמו צר ומצר מתחבאת במילה מצרים גם שמה של המדינה. שכן, הכל התחיל בתקופה שבני ישראל הלכו במדבר לאחר יציאתם ממצרים. המרגלים שנשלחו לחקור את ארץ ישראל חזרו עם חוות דעת שלילית (בשל הפחד מהלא נודע), בני ישראל התאכזבו, התאבלו ובכו, ולמעשה התחרטו על כך שעזבו את מצרים. אז במקום מסלול שהיה אמור לקחת 11 יום בלבד, בני ישראל היו במדבר במסע של 40 שנה. ("הן בכו בכייה של חינם ואני אקבע להם בכייה לדורות").
כביכול הסיבה היא שהם נענשו על התנהגותם ועל הבכי והתלונות שלהם, אך הסיבה האמיתית היא שהם עדיין לא היו מוכנים ולא היו ברמה רוחנית מספיק גבוהה כדי להיות בארץ הקודש.
ומכיוון שאנרגיות לא נעלמות, אלא נשארות ביקום, מאז הפכה תקופה זו לתקופה של אבל, בה קרו הרבה אסונות -
חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, גירוש יהודי אנגליה, גירוש יהודי ספרד, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, תחילתו של "הפתרון הסופי" וכ'ו...
היו זהירות. שימרו על עצמכן.
תנשמו, תספרו עד 10.
אל תתחייבו לשום דבר ואל תחתמו על שום דבר.
היזהרו בדרכים, בבית, בים וגם בלשונכן...
אבל היי, אל תשכחו – אחרי ט' באב תמיד יש ט'ו באב 🥰
