בפרשת השבוע קורח מסופר על קורח משבט לוי (בן דודו של משה), דתן, אבירם ואון משבט ראובן ועוד 250 מחשובי העם, שמחליטים פתאום שרוצים גם הם לקחת חלק בהנהגה.
הם טוענים שכולם יהודים וכולם קדושים, אז מדוע נבחרו רק לויים וכוהנים משבט לוי לעסוק בעבודות המשכן, במקום שכולם יהיו באותו מעמד של כוהנים. בנוסף, הם טוענים שמשה היה אמור להביא אותם לארץ זבת חלב ודבש ובמקום זה השאיר אותם תקועים במדבר. כלומר - נכשל בתפקידו.
משה, שמלכתחילה חשש ולא רצה להיות מנהיג מנסה להסביר שלא הוא בחר את התפקיד אלא הוא נבחר מלמעלה, ובסופו של דבר מציע שיתאספו כולם מחר ואלוהים יבחר את המנהיגים שלו.
למחרת, פוצה האדמה את פיה וקורח, דתן, אבירם וכל 250 האנשים נבלעים.
זה בסדר להביע עמדה, להפגין, להשמיע קול...
אך במקרה הזה די ברור שהיה מדובר בקנאה. ברצון למשהו שיש לאחר.
הרי משה, ואהרון לצידו, הם אלה שהוציאו את בני ישראל ממצרים, והם אלה שלקחו אותם לישראל וגם היו מכניסים, אם רק היו נותנים להם.
זה בסדר ואף רצוי לרצות יותר בשביל עצמינו, אך לא כשזה בא על חשבון מישהו אחר...
כולנו חוטאות לפעמים כאשר אנחנו רואות מישהי מצליחה יותר מאתנו, בתפקיד יותר בכיר משלנו, במעמד יותר גבוה משלנו, וחושבות לעצמינו למה היא ולא אני? למה דווקא היא קיבלה את התפקיד? אני לא פחות טובה ממנה.
כל אחד בא לעולם הזה עם שליחות / יעוד שנועדו לו מראש, ממש כמו משה. אתן בדיוק איפה שאתן צריכות להיות ובדיוק מי שאתן צריכות להיות (גם אם זה לא תמיד נראה ככה).
אל תסתכלו על האחר, תתרכזו בעצמכן ובלתת תמיד את ה-100% שלכן. תמיד תהיו הגרסה הכי טובה של עצמכן.
אל תהיו כמו קורח, תתרכזו בלזרוח 😉
* ומי שעדיין לא בטוחה לגבי היעוד שלה, מוזמנת לסדנא מרתקת וחשובה, בה נדבר על מה זה יעוד, למה חשוב להגשים אותו, נבדוק מהו היעוד של כל אחת על פי תאריך לידה, נחווה דמיון מודרך עוצמתי ועוד...
