על חורבן לאומי וחורבן אישי

אם הלב שלך עבר חורבן לאחרונה, המאמר הזה הוא בשבילך

מגילת איכה שקוראים בערב 9️⃣ באב, נפתחת בפסוק: "איכה ישבה בדד העיר... הייתה כאלמנה".

הטקסט מדמה את ירושלים החרבה לאישה שנבגדה,

שננטשה ע"י מי שהיו קרובים אליה.

כשמערכת יחסים רעילה ⚠️/ משמעותית מסתיימת,

התחושה היא לפעמים בדיוק כזו -

בדידות עמוקה, התנפצות של העתיד שדמיינת, ותחושה שאף אחד לא

באמת מבין את הכאב ואת תחושת הריקנות שנשארה 🕳.

הנטייה הטבעית שלנו היא לברוח מכאב.

אפילו הסביבה בד"כ אומרת לנו: "יאללה, תאספי את עצמך",

הוא לא שווה את הדמעות שלך", "תמשיכי הלאה"🚶‍♀️.

אנחנו ממהרות לכסות את ה"חור" שנוצר בלב, רק כדי לא להרגיש.

בתשעה באב עושים בדיוק את ההפך 🔃 -

לא מחפשים להתעודד או להרגיש יותר טוב, עוצרים את השגרה ומתאבלים, בלי להגיד "הכל לטובה".

מהיום הזה אפשר לקחת משהו שאני תמיד אומרת למי שמגיעה אלי עם לב שבור 💔 -

מותר לך.

מותר לבכות, מותר לכאוב, מותר לפחד מהלבד ומהלא נודע, מותר להתאבל

על הבטחות ותוכניות שהתנפצו, על הגרסה של עצמך שהלכה קצת לאיבוד

בתוך הקשר ההוא 👣...

עכשיו הזמן לתת מקום ל"חורבן הבית האישי" שלך, מבלי לנסות להאיץ בתהליך.

פרידה היא תהליך אבל לכל דבר ואבל דורש את הזמן שלו 🕑.

ובעתיד, בקצב שלך, יהיה זמן לחפש תובנות, להפיק לקחים, לצמוח מתוך השברים

ולהתחיל לבנות מחדש 👷‍♀️.

שולחת חיבוק גדול לכל מי שהלב שלה עבר חורבן לאחרונה 🫶

חורבן אישי