נשות החודש - השבות

החודש אין אשת החודש.

יש כמה, כי פשוט לא יכולתי לבחור... היה ברור לי שאני הולכת לכתוב על חטופה שחזרה, אבל איך אפשר לבחור כשיש כל כך הרבה גיבורות מהממות?

האנרגיות הטובות, שמחת החיים והחיוך המאיר פנים של רומי, שגם אמא שלה המדהימה לימדה את כולנו שיעור בבריאת מציאות.

הקוליות של אמילי שדחפה את אחד ממחבלי חמאס ביציאה מהרכב בנקודת האיסוף של "הצלב האדום", סיפקה תמונת ניצחון שהפכה לסמל, כשהראתה את ידה עם האצבעות הקטועות בשיחת וידאו עם בני משפחה, ושביקשה להישאר בשבי כדי להציל אדם מבוגר ממנה.

האמונה של אגם ברגר שלמרות כל מה שעברה לא איבדה אותה, המשיכה לשמור מצוות גם בשבי ואחד הדברים הראשונים שכתבה על הלוח המחיק במסוק עם חזרתה: "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי".

דורון שטיינברכר, שרק זמן קצר אחרי ששוחררה היה חשוב לה להעלות סרטון, להגיד תודה לכולם ולהעביר מסר למשפחות חטופים שהיא איתם ותעשה הכל עד שכולם יחזרו הביתה.

כבר לא בלונדינית, ולא תלבש יותר ורוד... "אני פה, ואני בסדר. איאבק עד שכולם יחזרו"

לירי אלבג שגם בשבי המשיכה להיות מנהיגה, התווכחה עם שוביה שהיא לא מסכימה לרדת למנהרות וביקשה מהם לצלם סרטון שלה, כי רצתה שלמשפחתה יהיה אות חיים. לאחרונה גם גילינו שייתכן מאד שהצילה את חייה של עמית סוסנה, כשהצליחה לשכנע את המחבלים שהיא אינה חיילת ושלא יהרגו אותה.

בכלל, כל התצפיתניות האמיצות שהרסו לחמאס את ההצגה שתוכננה, הישירו מבט, עלו לבמה עם חיוך ונופפו לשלום.

הנשים הצעירות ששרדו את השבי מלמדות את כולנו שיעור חשוב. גם בתנאים בלתי אפשריים הן שמרו על אחיזה באמונה, ערכים, זהות וצלם אנוש...

אני בוחרת לסיים במשפט שאמרה לירי למשפחה שלה והוא מסר חשוב עבור כולנו:

"מאיים עליהם שאנחנו מאוחדים, שאנחנו כוח"