היה זה ליל הסדר לפני 5 שנים בו שחררתי את עצמי מ"עבדות" שהייתה לי לקשר, לאקס…
הפרידה אמנם הייתה כחודשיים לפני, אבל לקח לי זמן להבין כמה זה משפיע עלי, מעיק עלי ומונע ממני להתקדם, זה שאני כל הזמן חושבת עליו, בודקת עליו, עסוקה בו ובמה הוא עושה…
כן, גם אני הייתי מאלה שנכנסות 10 פעמים ביום לבדוק את הפייסבוק / אינסטגרם שלו, את ה - "נראה לאחרונה" בוואטסאפ שלו, מסתכלת בתמונות, קוראת הודעות ישנות, מדברת עליו בכל הזדמנות עם חברות…
ככל שעבר הזמן הבנתי כמה ההתעסקות הזאת בעצם משאירה את הקשר חי, כמה למעשה הוא עדיין נוכח בחיי, גם אם פיזית לא נפגשנו, כמה זמן, אנרגיות וכוחות זה שואב ממני ושאם ההתנהלות הזאת תמשיך לעולם לא אצליח להתגבר, להמשיך הלאה, להשתחרר.
קיבלתי החלטה לשים לזה סוף, לחסום מכל מקום, כדי שלא יהיה אפילו את הפיתוי.
אבל ידעתי שבבת אחת יהיה קשה, שאצטרך זמן להכין את עצמי נפשית. אז החלטתי לקבוע תאריך עתידי.
מאחר וזה היה כחודש לפני ליל הסדר, חשבתי לעצמי שזה יהיה אידאלי, ערב שבו אהיה מוקפת באנשים, ערב חגיגי, אוכל, יין, הסחות דעת...
באותו ערב דחיתי שוב ושוב, עד שכבר נהיה מאוחר והמפגש המשפחתי כמעט הסתיים. עם דפיקות לב ובידיים רועדות עשיתי זאת, שחררתי את עצמי בכמה לחיצות. כמובן שלא באמת שחררתי לגמרי, הרי אי אפשר לשלוט בגעגועים ומחשבות, אבל לצד הכאב, הלחץ והבהלה ממה שעשיתי, היו גם תחושות של שחרור והקלה...
כשבחרתי את פסח, את ליל הסדר, לא חשבתי גם על המשמעות של החג ומה הוא מציין, רק בדיעבד הבנתי שזו בעצם הייתה מעין יציאה אישית שלי מעבדות לחרות…
נפגעתי ושבורת לב כשבעיה גדולה מאוד קרתה בנישואים שלי לפני 7 חודשים, ביני לבין בעלי. כל כך נורא שהוא לקח את התיק לבית המשפט לגירושין. הוא אמר שהוא לעולם לא רוצה להיות איתי שוב ושהוא לא אוהב אותי יותר. אז הוא ארז מהבית וגרם לי ולילדים שלי לעבור הרבה כאב. ניסיתי כל דרך אפשרית להחזיר אותו, אחרי הרבה תחנונים, אבל הכל ללא הועיל. והוא אישר שהוא קיבל את ההחלטה שלו, ושהוא לא רצה לראות אותי שוב. וכך ערב אחד, כשחזרתי מהעבודה, פגשתי את חברתי הוותיקה שחיפשה את בעלי. אז הסברתי לו את כל הדברים, והוא אמר לי שהדרך היחידה להחזיר את בעלי היא לבקר קוסם בשביל לחש, כי זה באמת עבד גם בשבילו. אז אף פעם לא האמנתי בקסם, אבל…